<h1>סמ"ק מצוריך סימן רצ"ב</h1>
<h2>דף ב.</h2>
שלא לבא על אשה נידה דכתיב (ויקרא י"ח) ואל אשה בנידת טומאתה לא תקרב. נידה נקראת שרואה דם יוצא מן המקור עד בית החיצון וטמאה שבעת ימים, ובדורות הראשונים לא היו מטמאין כי אם חמשה דמים, גם לא היו מצריכין ז' נקיים רק ברואה ג' ימים רצופים תוך אחד עשר יום, אך עתה בדורות האחרונים נתמעטו הלבבות וטמאו כל הדמים אפילו משאר מראות לפי שאינן בקיאין, וגם בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפות דם כחרדל ופסק הדם [לס"ג] יושבות עליו ז' נקייםא) ויום שפוסקת בו אינו ממנין ז' וטובלת בליל שמיני שלא תבא לידי ספק שתשמש מטתה מבעוד יוםב) ורשב"ם היה מקפיד שתהיה הטבילה בלילה. א)0בין ראתה בלא עת נידתה בין בעת נידתה בין ראתה יום אחד או השנים או הז' כולן או יותר משיפסוק הדם סופרת ז', ל' ס"ג. ב)0דשמא תראה דם ביום זה אחר הטבילה פי' אחר התשמיש ותהיה זבה למפרע פי' שסתרה כל מניינה שלפניה וטבילתה פסולה, ל' ס"ג (הלכ' איסורי ביאה סי' קי"א).
<h2>דף יד:</h2>
ואם האשה לא הרגישה ומצאה כתם בחלוקה או בסדינה אם יש לה חבורה או גרב שאם היתה מסירה היתה מוציאה דם או נתעסקה בדם או שהיתה חבורה או (גרם) [גרב] בשוכבת עמה תולה בכל וטהורה, ואפילו אין לה במה לתלות והכתם הוא פחות מכגריס תולה במאכולת ואע"פ שלא הרגה כר' חנינא (נדה דף נ"ח)א). וכן עיר שיש בה חזירים אמר פרק הרואה (שם) אין חוששין לכתמיהב), ונראה דכשעברו החזירים אצל האשה אייריג). ובדקה קרקע עולם וישבה עליו ומצאה דם טהורהד) שכל דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמיםה) וכן בדף של בית הכסא ודווקא שלא הרגישה. וכתם שנמצא בעד כגון מוך שבדקה משוך כל שהוא טמאו). א)0אין חלוק בדבר בין יהיה הכתם עגול או משוך וארוך טהורה אם אין בו כגריס הוא חצי פול ושיעורו תשע עדשות שלש על שלש, לס"ג (שם). וששאלתם על אשה שהיא בחזקת טהורה ומצאה כתם אם יכולה לתלות פשי' שיכולה לתלות בכל מה שתרצה ומשנה היא בפרק הרואה כתם (נדה דף נ"ח). הגה"ה, ואפילו רואה כתם בימי ליבונה יכולה לתלות בכל מה שתרצה ובלבד שספרה ג' ימים, עכ"ה. ועל אשה מוכת שחין דבר פשוט הוא שכתמיה טהורין כיון דשחיני שבה מפקי דמא וצבעי סדיניה וחלוקה דכיון דכתמים דרבנן תלינן לה לקולא ולא מבעיא שלא בשעת וסתה אלא אפילו בשעת וסתה ולא בדקה ושוב מצאה כתם על סדינה או על חלוקה אם שוב בדקה באותו מקום ומצאה טהורה כיון דקיימא לן וסתות דרבנן כמו שפסק ר"י בפרק כל היד (שם דף י"ח) (לא) אמרינן אורח בזמנו בא והכתם שמצאה תלינן בשחין או במכה שבה וכל שכן בימי ליבונה דתלינן. — הגה"ה, והני מילי לאחר ג' ימים מליבונה אבל תוך ג' ימים מליבונה מצאה כתם לא תלינן אלא בטלו הימים שעברו, עכ"ה. ואשה שטובלת צריכה להוליך חברתה יהודית עמה לראות אם טבלה כדין או בעלה או נערה שהיא יותר מי"ב שנים ויום [אחד] אבל לא גויה הואיל ואיתחזק איסורא, לשון תשב"ץ (הלכות טבילה סי' תפ"ג). ב)0ואפילו יותר מכגריס ואפילו למטה מן החגור ואפילו אין לה מכה שיכולה להגיע ולהוציא דם כך פירש רשב"ם (דף נ"ח תוספות ד"ה עיר), לס"ג. ג)0ומנהג הוא דלא תלינן בחזירים כשנמצא בחלוקה שאין דרך ליגע שם חזירים, ל' תו' (שם). ד)0וכן ישבה על ספסל של אבן או על האיצטבא שבמרחץ רבי נחמי' מטהר, עכ"ל תו' (דף נ"ט במשנה). ה)0פ"ה כלומר לא גזרו על כתמים של אבן שאינו מקבל טומאה. ל' תו' פרק האשה (דף נ"ט). ו)0שלוש נשים שלבשו חלוק אחד זו אחר זו ואחר כך נמצא עליו כתם וכן אם ישנו במטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות, והאשה שהשאילה חלוקה לנדה בין לישראלית בין לגויה תולה בה השאילתו לבעלת הכתם אין תולה בה, ל' ס"ג. האשה שהיתה עושה צרכיה, פ"ה מי רגלים, וראתה דם רבי מאיר אומר (דף נ"ט) עומדת טמאה יושבת טהורה ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טהורה פי' דתולה במכה דאיכא למימר ממקום מי רגלים בא הדם ומכה יש בה אמר ר' יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי וכן אורי ר' אבא לקולא פ"ה גם [פסק] כר' יוסי. תניא (שם) איש ואשה שעשו צרכיהן בתוך הספל ונמצא דם על המים ר' מאיר ור' יוסי מטהרין, עכ"ל שם וכן בתו' לקמן, בסמ"ג.
<h2>דף יט.</h2>
שלא לבא על אשה נידה דכתיב (ויקרא י"ח) ואל אשה בנידת טומאתה לא תקרב. נידה נקראת שרואה דם יוצא מן המקור עד בית החיצון וטמאה שבעת ימים, ובדורות הראשונים לא היו מטמאין כי אם חמשה דמים, גם לא היו מצריכין ז' נקיים רק ברואה ג' ימים רצופים תוך אחד עשר יום, אך עתה בדורות האחרונים נתמעטו הלבבות וטמאו כל הדמים אפילו משאר מראות לפי שאינן בקיאין, וגם בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפות דם כחרדל ופסק הדם [לס"ג] יושבות עליו ז' נקייםא) ויום שפוסקת בו אינו ממנין ז' וטובלת בליל שמיני שלא תבא לידי ספק שתשמש מטתה מבעוד יוםב) ורשב"ם היה מקפיד שתהיה הטבילה בלילה. א)0בין ראתה בלא עת נידתה בין בעת נידתה בין ראתה יום אחד או השנים או הז' כולן או יותר משיפסוק הדם סופרת ז', ל' ס"ג. ב)0דשמא תראה דם ביום זה אחר הטבילה פי' אחר התשמיש ותהיה זבה למפרע פי' שסתרה כל מניינה שלפניה וטבילתה פסולה, ל' ס"ג (הלכ' איסורי ביאה סי' קי"א).
<h2>דף לג.</h2>
ובתוך שש עונות שלמות משימושהא) (שלמות) אינה יכולה להתחיל ולספור שבעה נקייםב) ואם אירע שטעתה במנין יום אחד וטובלה ושמשה צריכה להמתין שש עונות שלמות וזהו ג' ימים ואחר תמנה יום אחד נקי ותטבול אך סתירה של אחר ז' כגון שלא טבלה כראוי ושמשה הרי זו טובלת בכל עת. א)0פי' אשה ששמשה בלילה וראתה למחרת דם או כתם צריכה להמתין שש עונות שלמות שהן ג' ימים שלמים לילה ויום שמא בכל יום תפלוט שכבת זרע והרי סותרת יום הפליטה לפיכך אם שמשה במוצאי שבת וראתה בו ביום אינה מתחלת לספור עד יום חמשי בשבת ובערב תבדוק עצמה ותלבש חלוק לבן או תרחץ הכתם ותתחיל לספור מליל חמשי ואילך ותרחץ יום רביעי בחמין ותטבול ליל חמשי ומותרת, ל' ס"ג. ב)0ויום שמשלמת בו השש עונות אינו מן הספירה דז' נקיים דכיון דתחלתו תוך ו' עונות פי' ג' ימים שוב אינו יכול להיות מן המניין דהא בעינן כולן בטהרה, צ"ע בס"ג (שם) ובספר רבינו ברוך (ספר התרומה הלכות נדה סי' צ"ה).
<h2>דף לז.</h2>
ואמרו חכמים דהמקשה בימי זיבה טהורה, אך דין זה אינו נוהג בינינו דאין אנו יודעין מתי ימי זיבהא). א)0כל הנשים שלנו אע"פ שאין לכולן וסתות בימים יש לכולן וסתות דגופיה מפסקות או מעטשות או חוששות בפי כריסן או בשיפולי מיעיהן או שופעות דם טמא מתוך דם טהור או כמו צמרמורת אוחזין אותן או ראשה ואיבריה כבדין עליה או רותת וכולן צריכין בדיקה בשעת אילו הוסתות ואם עברו אילו הוסתות ולא בדקו עצמו אע"פ שלאחר שיעור וסת בדקו עצמו ומצאו טהור טמאות דחזקה אורח בזמנו בא ונפל לארץ ואבד ואם בדקו לאחר [וסת] איותיאום ומצאו טהורה כאילו בדקו בשעת הוסת דמי וטהורות אם מצאו טהורה כי כל דין שמחמירין בוסת דימים למאן דאמר וסתות דאורייתא אנו מחמירין בוסתות דגופים שאם שיוו לקולא לומר שדיה שעתה כדאיתא פרק האשה (דף ס"ג) כל שכן שישוו לחומרא, עכ"ל תרומה חדשה.
ואשה שיולדת בזמן הזה שהחמירו בנות ישראל על עצמן הרי היא כיולדת בזוב, ופסק ר"ת (עיין בספר הישר סי' קפ"א) דימי לידה שאינו רואה בהן אינו עולה לספירת זיבתה ואינה יכולה ליטהר עד שתהא אחר ז' לזכר ואחר י"ד לנקבה ז' ימים נקיים מדםא). מיהו אין נותנין לה ימי טוהרב) עד שישעיר הולד אבל מבן מ' יום ואילך נותנין לה ימי טומאה ואפילו לא תראה. נראה שאם אינה רואהג) אינה צריכה לפרוש מן העונה של אחר מ' לזכר ופ' לנקבה משום דנסתם הטהור ונפתח הטמא כמו שפורשים ממנה העונה דסמוך לוסתהד) אבל בכמה ארצות ובאשכנז נהגו שלא לבעול על דם טוהרה), ואם ספרה ז' נקיים ונתעצלה ולא טבלה ואחר כך ראתה ימי טוהר אינה סותרת ותטבול בכל עת שתרצה ואחר כך כל הדמים שתראה טהורים עד מלאת מ' לזכר ופ' לנקבה. א)0ואחר כך תטבול ואפילו ראתה דם אחרי כן בתוך מ' לזכר ופ' מלידת הנקבה הכתוב קרא טהור, עכ"ל ס"ג. ב)0פי' לכל המפילות נפלים. ג)0פי' בסוף ימי טוהר. ד)0ויש לדקדק מה ר"ל בפנים הא דנותנין לה ימי טומאה אפילו לא תראה משום דקיימא לן אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם. ה)0שנינו בפרק המפלת (דף ל') שאין יצירת הולד נגמרת בפחות ממ' יום אחד הזכר ואחד הנקיבה הילכך המפלת בתוך מ' יום אינה טמאה לידה ואפילו ביום המ' הפילה ביום מ' ואחד מאחר התשמיש הרי זו ספק יולדת ותשב לזכר ולנקיבה ולנדה, וטמאה שבועים אפילו לא ראת ביולדת נקבה ואין לה ימי טוהר כלל. המפלת צורת אדם דקה ביותר ואינה נכרת יפה הרי זו תשב לזכר ולנקבה כלומר חומר ימי טומאה דנקבה וחומר ימי טהרה דזכר וזהו הנקרא שפיר מרוקם אבא שאול אומר (דף כ"ה) איזהו שפיר מרוקם תחלת בריאתו של אדם מטיבורו ולא מראשו גויתו כעדשה פרש"י הוא הגיד שתי עיניו כשתי טיפי הזבוב מרוחקות זו מזו שתי חוטמיו כשתי טיפי זבוב מקורבים זה לזה פיו מתוח כחוט השערה וחתוך ידים ורגלים אין לו נתבארה צורתו יתר מזה ועדין אינו ניכר בין זכר לנקבה אין בודקין אותו במים אלא בשמן שהשמן מצחצחו ומביא קיסם שראשו חלק ומנענע באותו מקום מלמעלה למטה אם מסכסך בידוע שהוא זכר ואם ראה באותו מקום כשעורה סדוקה הרי זו נקבה ובכל אילו הרקמות של נפלים אין נותנין להם ימי טוהר עד שישעיר בולד כדמסיק שם פרק המפלת (שם), עכ"ל ס"ג (הלכות נדה סי' קי"א לאוין).
<h2>דף נח:</h2>
ואם האשה לא הרגישה ומצאה כתם בחלוקה או בסדינה אם יש לה חבורה או גרב שאם היתה מסירה היתה מוציאה דם או נתעסקה בדם או שהיתה חבורה או (גרם) [גרב] בשוכבת עמה תולה בכל וטהורה, ואפילו אין לה במה לתלות והכתם הוא פחות מכגריס תולה במאכולת ואע"פ שלא הרגה כר' חנינא (נדה דף נ"ח)א). וכן עיר שיש בה חזירים אמר פרק הרואה (שם) אין חוששין לכתמיהב), ונראה דכשעברו החזירים אצל האשה אייריג). ובדקה קרקע עולם וישבה עליו ומצאה דם טהורהד) שכל דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמיםה) וכן בדף של בית הכסא ודווקא שלא הרגישה. וכתם שנמצא בעד כגון מוך שבדקה משוך כל שהוא טמאו). א)0אין חלוק בדבר בין יהיה הכתם עגול או משוך וארוך טהורה אם אין בו כגריס הוא חצי פול ושיעורו תשע עדשות שלש על שלש, לס"ג (שם). וששאלתם על אשה שהיא בחזקת טהורה ומצאה כתם אם יכולה לתלות פשי' שיכולה לתלות בכל מה שתרצה ומשנה היא בפרק הרואה כתם (נדה דף נ"ח). הגה"ה, ואפילו רואה כתם בימי ליבונה יכולה לתלות בכל מה שתרצה ובלבד שספרה ג' ימים, עכ"ה. ועל אשה מוכת שחין דבר פשוט הוא שכתמיה טהורין כיון דשחיני שבה מפקי דמא וצבעי סדיניה וחלוקה דכיון דכתמים דרבנן תלינן לה לקולא ולא מבעיא שלא בשעת וסתה אלא אפילו בשעת וסתה ולא בדקה ושוב מצאה כתם על סדינה או על חלוקה אם שוב בדקה באותו מקום ומצאה טהורה כיון דקיימא לן וסתות דרבנן כמו שפסק ר"י בפרק כל היד (שם דף י"ח) (לא) אמרינן אורח בזמנו בא והכתם שמצאה תלינן בשחין או במכה שבה וכל שכן בימי ליבונה דתלינן. — הגה"ה, והני מילי לאחר ג' ימים מליבונה אבל תוך ג' ימים מליבונה מצאה כתם לא תלינן אלא בטלו הימים שעברו, עכ"ה. ואשה שטובלת צריכה להוליך חברתה יהודית עמה לראות אם טבלה כדין או בעלה או נערה שהיא יותר מי"ב שנים ויום [אחד] אבל לא גויה הואיל ואיתחזק איסורא, לשון תשב"ץ (הלכות טבילה סי' תפ"ג). ב)0ואפילו יותר מכגריס ואפילו למטה מן החגור ואפילו אין לה מכה שיכולה להגיע ולהוציא דם כך פירש רשב"ם (דף נ"ח תוספות ד"ה עיר), לס"ג. ג)0ומנהג הוא דלא תלינן בחזירים כשנמצא בחלוקה שאין דרך ליגע שם חזירים, ל' תו' (שם). ד)0וכן ישבה על ספסל של אבן או על האיצטבא שבמרחץ רבי נחמי' מטהר, עכ"ל תו' (דף נ"ט במשנה). ה)0פ"ה כלומר לא גזרו על כתמים של אבן שאינו מקבל טומאה. ל' תו' פרק האשה (דף נ"ט). ו)0שלוש נשים שלבשו חלוק אחד זו אחר זו ואחר כך נמצא עליו כתם וכן אם ישנו במטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות, והאשה שהשאילה חלוקה לנדה בין לישראלית בין לגויה תולה בה השאילתו לבעלת הכתם אין תולה בה, ל' ס"ג. האשה שהיתה עושה צרכיה, פ"ה מי רגלים, וראתה דם רבי מאיר אומר (דף נ"ט) עומדת טמאה יושבת טהורה ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טהורה פי' דתולה במכה דאיכא למימר ממקום מי רגלים בא הדם ומכה יש בה אמר ר' יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי וכן אורי ר' אבא לקולא פ"ה גם [פסק] כר' יוסי. תניא (שם) איש ואשה שעשו צרכיהן בתוך הספל ונמצא דם על המים ר' מאיר ור' יוסי מטהרין, עכ"ל שם וכן בתו' לקמן, בסמ"ג.
<h2>דף סה:</h2>
ובתולה התקינו שיהא בועל בעילת מצוה ופורש ומותר לגמור ביאתו ואפילו שפעה דם באמצע הביאה שהדם טהור מן התורה ואחר כך תמתין שש עונות שלימות ותתחיל לספור ז' נקיים אך יש אומרים שאם רחצה במים חמין אותו מקום שמתחלת למנות למחרתו וליתא דאין אנו בקיאין בזה.
ואשה הרואה דם מחמת תשמיש בתוך שיעור וסת או בכדי שתרד מן המטה דהוי שיעורא דחייבין באשם תלוי הרי זו טובלת בזמנה ומשמשת עוד פעם שניה ואם ראתה עוד מחמת תשמיש כמו שפי' תטבול עוד בזמנה ותשמש עוד פעם שלישית ואם תראה עוד מחמת תשמיש אסורה לשמש עוד לזה הבעל אך יכולה לינשא לאחר לפי שאין כל האצבעות שוות ואם תראה כמו כן ג' פעמים אסורה לשמש גם לזה אך יכולה לינשא לאחר ראתה כמו כן מחמת תשמיש ג' פעמים אסורה לשמש לכל העולם עד שתבדוק, כיצד מביאה שפופרת של אבר ופיה רצוף שיהיו חלק ולא ישרט הבשר ובתוכו מכחול ומוך מונח על ראשה אם נמצא דם על המכחול בידוע שהוא בא מן המקום המקור ואם לאו בידוע שהוא (בן) [בא] מן הצדדין ואורך המכחול נראה לי כשיעור אבר בינוני. ונאמנת אשה לומר מכה יש לי באותה מקום שממנה יוצא דם, ואם יש לה וסת תולה בוסת ומותרת לשמש שלא בשעת וסתה. מיהו אומר ר"י (שם בתוספות ד"ה ותבדוק) שאם רצתה לבדוק אחר ביאה שלישית של בעל הראשון הרשות בידה, ואם יש רופא שסבור לרפאות אותה טוב לנסות קודם שהוחזקה אבל לאחר שהוחזקה אסור וצ"ע אם הרופא יהודי ומומחה אם תוכל לסמוך עליו אם לאוא). א)0ואשה שהשתינה ומצאה דם בתוך מימי רגליה פסקו שמואל ור' אבא כר' יוסי שאומר בפרק האשה (דף נ"ט) שהיא טהורה והטעם הוא מפני שהדם זה לא מן המקור הוא בא אלא ממקום מי רגלים, עכ"ל ס"ג.
<h2>דף סו.</h2>
שלא לבא על אשה נידה דכתיב (ויקרא י"ח) ואל אשה בנידת טומאתה לא תקרב. נידה נקראת שרואה דם יוצא מן המקור עד בית החיצון וטמאה שבעת ימים, ובדורות הראשונים לא היו מטמאין כי אם חמשה דמים, גם לא היו מצריכין ז' נקיים רק ברואה ג' ימים רצופים תוך אחד עשר יום, אך עתה בדורות האחרונים נתמעטו הלבבות וטמאו כל הדמים אפילו משאר מראות לפי שאינן בקיאין, וגם בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפות דם כחרדל ופסק הדם [לס"ג] יושבות עליו ז' נקייםא) ויום שפוסקת בו אינו ממנין ז' וטובלת בליל שמיני שלא תבא לידי ספק שתשמש מטתה מבעוד יוםב) ורשב"ם היה מקפיד שתהיה הטבילה בלילה. א)0בין ראתה בלא עת נידתה בין בעת נידתה בין ראתה יום אחד או השנים או הז' כולן או יותר משיפסוק הדם סופרת ז', ל' ס"ג. ב)0דשמא תראה דם ביום זה אחר הטבילה פי' אחר התשמיש ותהיה זבה למפרע פי' שסתרה כל מניינה שלפניה וטבילתה פסולה, ל' ס"ג (הלכ' איסורי ביאה סי' קי"א).
ואשה שיולדת בזמן הזה שהחמירו בנות ישראל על עצמן הרי היא כיולדת בזוב, ופסק ר"ת (עיין בספר הישר סי' קפ"א) דימי לידה שאינו רואה בהן אינו עולה לספירת זיבתה ואינה יכולה ליטהר עד שתהא אחר ז' לזכר ואחר י"ד לנקבה ז' ימים נקיים מדםא). מיהו אין נותנין לה ימי טוהרב) עד שישעיר הולד אבל מבן מ' יום ואילך נותנין לה ימי טומאה ואפילו לא תראה. נראה שאם אינה רואהג) אינה צריכה לפרוש מן העונה של אחר מ' לזכר ופ' לנקבה משום דנסתם הטהור ונפתח הטמא כמו שפורשים ממנה העונה דסמוך לוסתהד) אבל בכמה ארצות ובאשכנז נהגו שלא לבעול על דם טוהרה), ואם ספרה ז' נקיים ונתעצלה ולא טבלה ואחר כך ראתה ימי טוהר אינה סותרת ותטבול בכל עת שתרצה ואחר כך כל הדמים שתראה טהורים עד מלאת מ' לזכר ופ' לנקבה. א)0ואחר כך תטבול ואפילו ראתה דם אחרי כן בתוך מ' לזכר ופ' מלידת הנקבה הכתוב קרא טהור, עכ"ל ס"ג. ב)0פי' לכל המפילות נפלים. ג)0פי' בסוף ימי טוהר. ד)0ויש לדקדק מה ר"ל בפנים הא דנותנין לה ימי טומאה אפילו לא תראה משום דקיימא לן אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם. ה)0שנינו בפרק המפלת (דף ל') שאין יצירת הולד נגמרת בפחות ממ' יום אחד הזכר ואחד הנקיבה הילכך המפלת בתוך מ' יום אינה טמאה לידה ואפילו ביום המ' הפילה ביום מ' ואחד מאחר התשמיש הרי זו ספק יולדת ותשב לזכר ולנקיבה ולנדה, וטמאה שבועים אפילו לא ראת ביולדת נקבה ואין לה ימי טוהר כלל. המפלת צורת אדם דקה ביותר ואינה נכרת יפה הרי זו תשב לזכר ולנקבה כלומר חומר ימי טומאה דנקבה וחומר ימי טהרה דזכר וזהו הנקרא שפיר מרוקם אבא שאול אומר (דף כ"ה) איזהו שפיר מרוקם תחלת בריאתו של אדם מטיבורו ולא מראשו גויתו כעדשה פרש"י הוא הגיד שתי עיניו כשתי טיפי הזבוב מרוחקות זו מזו שתי חוטמיו כשתי טיפי זבוב מקורבים זה לזה פיו מתוח כחוט השערה וחתוך ידים ורגלים אין לו נתבארה צורתו יתר מזה ועדין אינו ניכר בין זכר לנקבה אין בודקין אותו במים אלא בשמן שהשמן מצחצחו ומביא קיסם שראשו חלק ומנענע באותו מקום מלמעלה למטה אם מסכסך בידוע שהוא זכר ואם ראה באותו מקום כשעורה סדוקה הרי זו נקבה ובכל אילו הרקמות של נפלים אין נותנין להם ימי טוהר עד שישעיר בולד כדמסיק שם פרק המפלת (שם), עכ"ל ס"ג (הלכות נדה סי' קי"א לאוין).
בפרק בתרא דנדה אמר רבא תבעוה לינשא ונתפיסה צריכה לישב שבעה ימים נקיים ואין חילוק בין גדולה בין קטנה דכשם שגדולה רואה דם מחמת חמוד כך הקטנה רואה דם מחמת חמוד ואם נשאת קודם הספירה החתן אסור לישן בחדר שהכלה שם אלא אם כן יש עמהם אחד באותו חדר כיון שעדיין לא בא מעולם אל אשה הזאת אסור להתיחד עמה פן יהיה יצרו תקפו ויבא עליה באיסור כדקאמרינן פרק קמא דכתובות (דף ד') פרסה הכלה נדה ולא בעל הוא ישן בין האנשים ואשתו ישינה בין הנשים, עכ"ל ס"ג.
<h2>דף סז.</h2>
ומותר עתה לטבול בנהרות ביומי ניסן ולא חיישינן שמא ירבו נוטפיםא) כשמואל דאמר (שבת דף ס"ה) נהרא מכיפיה מבריך. א)0על [הזוחלין] דשמואל היה עושה לבנותיו מקואות בימי ניסן שמא ירבו גשמים הנוטפים על הזוחלין הנובעין ותניא בתורת כהנים (פרשת שמיני פרק י' פרשתא ט' סי' ג') מעיין מטהר בזוחלין פי' ר"ת (שבת דף ס"ו ד"ה שמא) מכח ראיות וכן פירש בעל הלכות גדולות (הלכות נדה) שמעיין מטהר אף בזוחלין והוא הדין באשבורן אבל המקוה אינו מטהר אלא באשבורן מים נחים דווקא ולא בזוחלין וכיון דרבו הנוטפין שהם מי גשמים והם זוחלים פסולין למקוה ופוסק ר"ת (שבת דף נ"ה ד"ה דאמר שמואל) דעתה אנחנו מותרים לטבול בנהרות אע"פ שהם זוחלים דאין לחוש לרבו הנוטפים דהא תניא במסכת תענית (דף כ"ה) אין לך טפה וטפה שיורד מלמעלה שאין התהום עולה לקראתו טפחים וכן אמר שמואל (שבת דף ס"ה) נהרא מכיפיה מבריך, עכ"ל ס"ג (הלכות איסורי ביאה סימן קי"א). כלומר עיקר מה שהנהר גדל מסלע שלו וממקומו הוא מתברך, עכ"ל ס"ג (שם). ואומר אשה טהורה שטבלה עם טמאה או לאחריה אין בזה קפידא ומותרת לבעלה, לשון תשב"ץ (הלכות טבילה סי' תפ"ב).
והאשה צריכה להרחיב יריכותיה ולפשוט זרועותיה ולהגביה דדיה ולא תקמוץ שפתיה ולא תעצים עיניה ביותר ולא תעמוד על גבי כלי ותטבולא) ולא תטבול בנמל דשמא משום הצניעות תמהר ותטבול ולא תעיין שפיר ויש מפורש מפני הטיט שלא יכנס בין אצבעות ולכל הפירושים הללו טובות מפצי נט"ש בל"ע דהוה עביד מר שמואל לבנתיה. ולא תתן תבשיל של בשר לתוך פיה ולא לבנהב) ובדיעבד נמי יש מחמירין דלא גרסי ולית הילכתא ככל הני שמעתתא כי איתמר הני מילי לטהרות אבל לבעלה מותרת והמקיימין אותה גירסא מקילין בדיעבדג) (עיין תוד"ה פתחה). א)0אמר רבא (דף ס"ו) אשה לא תחוף אלא בחמין ואפילו בחמי חמה תוכל לחוף משום דמשרו מייא, לס"ג. בהלכות גדולות כתוב שטבעת חוצצת, ל' ס"ג (עשה סי' רמ"ח). כל המים שחמין במקומם כגון חמי טבריא מותר לטבול בהם בין הגוף בין הידים ואם הם בכלי אסור לטבול מהם ידים, עכ"ל תו'. אמר רבא בפרק האחרון (שם) טבלה ועלתה ונמצא עליה דבר חוצץ אם באותו יום שחפפה טבלה אינה צריכה לחוף ולטבול ואם לאו צריכה לחוף ולטבול, והא דאמר פרק קמא דחולין (דף י') טבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ לא עלתה לו טבילה עד שיאמר ברי לי שלא היה עלי בשעת טבילה יש להעמידה כשלא טבל סמוך לחפיפה, לס"ג. ב)0משום שמנונית, לס"ג. ג)0אבל לכתחילה צריך להזהר בכולן, לס"ג.
וצריכה לחוף כל גופה ולסרוק ראשה במסרק סמוך לטבילתה כפי היכולת שלא תהא נימה אחת קשורה והרגילו כל הנשים להסיר מעליהן כל גלד וכל שחיןא) אע"פ שמן הדין לא היה צריך ולפי' זה אין לאסור מלטבול אשה שיש בראשה חטטין של גרונות, והצואה שתחת הצפורן שלא כנגד הבשר שנינו בתוספתא (מקואות פ"ו) דחוצצין אע"ג דבמשניות (מקואות פ"ט) אמרינן ואילו אין חוצצין לכלוכי צואה וצואה שתחת הצפורן, ומחלק ר"ת (עיין בסמ"ג ל"ת סי' קי"א בהג"ה) בין צואה הנדבקת דומיא דבצקב) לשאינה נדבקת גם כי אפילו נדבקת אם אינה מקפדת אין לחושג), ולפלוף שבעין לח אין לחוש אבל יבש חוצץ, וחוץ לעין מפרש ר"ת (ד"ה לפלוף) דאפי' לח חוצץ. ונהגו הנשים לגלח צפרניהם אע"פ כי מן הדין בניקור סגי. ובחול המועד טוב שתגלחם בשינוי או על ידי גויה מיהו בתוספות דמועד קטן (דף י"ח ד"ה בגנוסטרי) מתיר לגלח צפרניה כדרכה מידי דהוה אהעברת שער מפניה של מטהד). א)0כדאמר רמי בר חמא האי רובדא דכוסליתא פי' מכה של הקזה עד תלתא יומי לא חייץ שעדיין הגלד הוא לח ומכאן ואילך חוצץ שנתיבש ונדבק בדוחק על הבשר ואפילו מצטער אם יסיר הגלד מעל המכה או אבעבועות או שחין שעתה לא היה דעתו להסיר וקרוי אינו מקפיד מכל מקום רגילות הוא להסיר הכל או ימתין עד שיתרפא ויוכל להסיר בקל, כל זה פירש ר"י בתשובה אחת, עכ"ל ס"ג. ב)0כגון טיט היוצרים שנדבק מאד אבל לא בטיט אחר וצואה, כך פירש ר"י בתשובה, לס"ג (בסמ"ג איתא בשם ר"ת). ג)0פי' ליחה לבנה קלציא"ה בל"ע. ד)0ואם שכחה ולא עשתה צפרניה קודם טבילה אינה חוששת ובלבד שלא יהא בתוכם טיט ומכל מקום טוב להחמיר ותטבול פעם שניה משום דאי אפשר שלא יהא בתוכה טיט, עכ"ל תו'.
<h2>דף סז:</h2>
ואשה לא תטבול אלא בלילהא) ואם יש סכנה כגון גנבים או אריות טובלת ביום השמיני מיהו אומר ר"ת (ד"ה משום) דאין לחוף בערב שבת ולטבול בשבת משום דהוו תרי קוליב). א)0ואפילו שלא בזמנה כגון ביום השמיני משום סרך בתה, פ"ה שנוהגת אחריה לטבול ביום ואפילו בזמנה ואתי לידי כרת כנדה דאורייתא דלא ידעה דאמה בשמיני היא דטבלה ביום ולא מבעיא אפילו למאן דאמר דלא נהגו חומרא דר' זירא דאומר דאין אשה טובלת בזמנה שיש לחוש פן תטבול בשביעי דאיכא כרת אלא אפילו עתה דאית לן חומרא דר' זירא דאין שום אשה טובלת בזמנה מכל מקום אסור לטבול ביום דיש לחוש לסרך בתה, ואסורה לטבול בשמיני ביום אם לא משום גנבי וכיוצא בהן דהא רבא תיקן במחוזא ביממא משום אבולאי, פ"ה, שוערי העיר וגוים הם ל"א בניינים של מערות היו בדרך בית הטבילה ואם תפול תסתכן. ואומר רבינו שמואל שיש לאשה להחשיך לטבול שאם תלך ביום אע"פ שתשוב לביתה בלילה יש לחוש לסרך בתה, ור"ת אומר דאין לחוש רק שתשוב לביתה בלילה שתבין בתה שלא טבלה מבעוד יום, מיהו אומר ר"י כי יש לחוש פן תאמר שאמה טבלה מבעוד יום כיון שהלכה שם מבעוד יום ושמא כיון שאינה טובלת לעולם אלא סמוך לחשיכה לא תטעה בתה לומר שטבלה מבעוד יום ונכון להחמיר, עכ"ל התוס' בפרק בתרא דנדה (ד"ה משום). ב)0פי' קולא אחת לטבול ביום וקולא אחרת להרחיק החפיפה מן הטבילה, לס"ג.
<h2>דף סח.</h2>
א)ואשה שאירע ליל טבילתה במוצאי שבת והוא חול טוב הוא שתהא חופפת הרבה בערב שבת ובמוצאי שבת תחוף כמו כן אך אם נאנסה ושגגה ולא חפפה בערב שבת חופפת במוצאי שבת כראוי דהא לא אפשרב). והיכא שאירע יום טוב מוצאי שבת מוטב שתחוף ראשה מערב שבת ותשמור עצמה מכל דבר שלא יחוץ עליה ובמוצאי שבת תעיין שלא יהא דבר חוצץ עליה, ובשיניה ובבית הסתרים שלה אף על גב דלא בעינן שיבא בהן מים מכל מקום מקום הראוי לביאת מים לבא בהם מים בעינןג), וכן אם אירע טבילתה בליל מוצאי יום טוב אחר השבת ואירעו שני ימים טובים אחר השבתד) כל זה מותר משום ביטול פריה וריביהה). א)0הילכתא אשה חופפת ביום וטובלת בלילה ותמה על עצמך פירש רש"י היאך התירו להרחיק כל כך חפיפה מטבילה אלא אם היא חופפת בלילה מתוך שמהומה לביתה לא חייפא שפיר ולפי זה יש ללמוד [ש]מותר לחוף ולטבול בלילה אף בשאר ימים אבל לכתחילה אין לעשות כן לולי שחל ליל טבילתה להיות במוצאי שבת שהוא חול וכן משמע מתוך פי' רבינו שמואל שמותר לחוף ולטבול הכל בלילה אבל לכתחילה טוב לחוף ביום ולטבול בלילה, עכ"ל בפ' בתרא דנדה. פסק ר"י (ד"ה הא) דנדה שאירע ליל טבילתה ליל ט' באב אסורה לטבול כדאמר ר' חנינא סגן הכהנים (תענית י"ג) כדאי הוא בית אלקינו לאסור עליו טבילה אחת. ב)0ונראה דהא לא אפשר לאו דווקא דהוא הדין אם שכחה (שם) או נתיאשה שיכולה לחוף ולטבול בלילה כדאשכחנא באיתתי' דריש גלותא דאיקוט, עכ"ל בפ' בתרא דנדה. ג)0שהרי מעשה היה במשפחתו של בית רבי שטבלה ומצאה דבר בין שיניה והצריכה רבי טבילה אחרת (דף ט"ו), ל' ס"ג. ד)0אז תרחץ בחמין מערב שבת ותחוף ותסרוק ותשמור עצמו בימים שבנתים בכל היכולת מכל טינוף ובליל טבילתה תחוף ותרחוץ שיניה בטוב מפני המאכל שאכלה בימים בנתים שלא ישאר פירורין ולא בשר ולא עצם שאם היה בין שיניה בשעת טבילה יהיה חוצץ, לס"ג. ה)0[בשם ר"י מקורביל שהיה אומר בביתו של ר"י מאיברא היתה טובלת לעולם בזמנה ואף על פי שאין בעלה במדינה].
<h2>דף סח:</h2>
והלכה למעשה יום שפוסקת בו מלראות תלבש בגדים לבנים נקיים מכתמים קודם שיהיה לילה ותתחיל לספור למחרת ז' ימים ספירתה. וכל ימי ספירתה צריכה בגד פשתן נקי ולבן או מוך ולהכניס באותו מקום בעומק לחורין ולסדקין ולהוציאו ולראות אם ניכר בו שום אדמומית בשעה שעומדת ממטתה בשחר ובע[רב] כשהולכת לבית הכנסת קודם שיהיה לילה, ואם שכחה ולא בדקה עצמה כי אם יום שפוסקת בו לערב ולמחרת שהוא יום ראשון של ספירה בדקה שחרית וערבית ושוב לא בדקה עצמה עד יום שביעי כמו כן שחרית וערבית מותרת וטובלת בלילה וטהורה דסופן אע"פ שאין תחילתו רק שתדע ודאי שפסקה מקודם יום ראשון. והיכא שלא בדקה רק יום ראשון ויום שמיני אבל לא בשביעי רב אמר (נדה דף ס"ט) תחילתו אע"פ שאין סופו ורב חנינא אמר תחילתו וסופו בעינן. וכתוב בספר מצות גדול (לאוין סי' קי"א) כיון דלא איתמר הילכתא יש לנו להחמירא) אך לא נהירא דמדין סופו אע"פ שאין תחלתו משמע דהלכה כרב מדהוצרך התלמוד לאוקימנא ברייתא דטועה כר' עקיבא (שם דף ס"ט) משמע דסבירא ליה כרב דאי בעינן תחלתו וסופו לא צריכינן לאוקומי כר' עקיבא ומן הדין ומכ"ש שיש לנו לומר תחלתו אע"פ שאין סופו דהא תלמודא קאמר (שם) מהו דתימא תחלתו הוא דאיכא חזקה דטהרה אמרינן אבל סופו ליכא חזקה דטהרה ומיהו שמא סברא אחרת יש. א)0כדברי ר' חנינא (נידה דף מ"ט) שלא יהיה יותר בין בדיקה לבדיקה מחמשה ימים מלבד יום בדיקה יום שפסקה בו ואם בדקה עצמה יום שפוסקת בו ולמחר שהוא יום ראשון לא בדקה וגם יום שביעי לא בדקה עד יום שמיני בזה אפילו רב מודה שאינו מועיל כלום שהרי אין כאן לא תחלתו ולא סופו, ל' ס"ג.
